אריאל ז`ל זכה למלא את שלושים וארבע שנות חייו בתורה, במצוות ובמעשים טובים.

בתורה – הוא למד מילדותו בבי`ס `נועם`, ב`ישיבה לצעירים` וב`כפר הרוא`ה`.
עלה במעלות התורה בישיבת `שבי-חברון` בשנותיה הראשונות, וקיבל תורה מראש הישיבה הרב משה בלייכר שליט`א ומרבנים נוספים לאורך שנים רבות, עד לשנים האחרונות כאשר התיישב עם מיטב אשתו והילדים במעלה חבר.
היה מראשוני התלמידים ב`בית אורות` – מול הר הבית, כדרכו להיות חלוץ ולתרום להרמת קרן התורה ויישוב הארץ.
לימד תורה בבית ספר `נועם` בבית שאן – שם הקים את בית הספר למרות הקשיים העצומים, לימד תורה בפסגת זאב וברמות, ולאחרונה לימד תלמידים המתקשים בתלמוד בישיבה התיכונית בקריית ארבע.
היה מוקיר רבנן – מקורב לרב שאול ישראלי זצ`ל, היה מתייעץ איתו ואף זכה שהרב ישיאו עם בחירת לבו – מיטב רחל.
היה חבר בוועדה שבחרה את רב היישוב מעלה חבר – הרב חיים קליין שליט`א, קבע עיתים לתורה גם כשמצב בריאותו היה קשה וחינך את ילדיו לאהבת תורה.

במצוות – אריאל ז`ל היה איש הלכה והשתדל לדקדק בקלה כבחמורה עם עצמו, ויחד עם מיטב אשתו הנחיל את יראת ד` לילדיו במסירות ובאהבה.
אהבת הארץ ומצוות ישוב ארץ ישראל בערה בעצמותיו. היה משתתף בטיולים שנועדו לחזק את אחיזתנו בארץ גם כשהמצב הביטחוני היה קשה, והיה מראשוני המתיישבים על הגבעות בעלי.
קבע את ביתו בישוב מעלה חבר – שבו שימש רכז קליטה, ויזם ופעל להביא מתיישבים חדשים בתקופה קשה מבחינה ביטחונית, והצליח בס`ד.
הנחיל למשפחתו את אהבתו לארץ ע`י טיולים ברחבי הארץ, בצפון ובדרום, ובזה הלך בדרכו של אברהם אבינו – `קום והתהלך בארץ לארכה ולרחבה`.

במעשים טובים – אריאל ז`ל עשה מעשים טובים רבים, היה מעורב עם הבריות והשתדל לסייע ולעזור כמיטב יכולתו בכל מקום שהיה בו, בישיבות שלמד בהן, ביישובים שחי בהם וכן לבני המשפחה הרחבה ולידידים הרבים.
בשנים האחרונות, כאשר חלה במחלת הכליות ונאלץ לעשות דיאליזה, התגלתה בו מידת הגבורה באופן מופלא. הוא לא נתן למחלה להחליש את רוחו. היה שמח וטוב לב גם כשהיה קשה, עודד וחיזק את משפחתו וידידיו שבאו לשמחו.
כל כולו הקרין אמונה ואופטימיות. לא גילה לסובבים אותו בעבודה או במקומות אחרים את העובר עליו כדי לא לצערם.
אהבתו ואהבת רעייתו מיטב לילדים: רעות, איתן, ידידיה ומבשר – התגלתה במסכת שלמה של חינוך לאהבת תורה, אהבת היושר והאמת, ויכולה לשמש כדוגמא ומופת.
אנו יודעים שהאהבה והחינוך שזכה להעניק לילדיו בחייו לא ילכו לאיבוד, וכבר עתה הם נותנים את פירותיהם המתוקים.