חברון עיר האבות
חברון היא אחת הערים העתיקות בארץ ובעולם כולו, מהחשובות בתולדות העם היהודי וארץ ישראל.
מיקומה של חברון בדרום הרי יהודה, ברום של כ-1000 מטר מעל פני הים. גובה זה מעניק לה את המעמד של העיר הגבוהה בארץ ישראל. אקלימה נוח, קריר בקיץ וקר ולעיתים מושלג בחורף. העיר טובלת בכרמי גפנים וזיתים ובנוף הררי אופייני. אך ייחודה של העיר אינו במיקומה ובנתוניה הגיאוגרפיים – אלא בתולדותיה.
חברון היא אחת הערים העתיקות בארץ ובעולם כולו. היא מיושבת ברציפות זה כ-5000 שנה, ומהווה במה להתרחשויות היסטוריות – מהחשובות בתולדות העם היהודי וארץ ישראל.
לחברון מקום ייחודי ומרכזי בתולדות עם ישראל: בה החל הקשר בין העם והארץ, קשר חי ונצחי שנמשך אלפי שנים, בה טמונים האבות והאמהות – שרשי העם היהודי. אבי האומה, אברהם אבינו, קנה בה את הנחלה הראשונה לפני כ-3800 שנה, שדה המכפלה. מעמד קניית המערה מתואר בתורה בהרחבה ובפירוט, המדגיש את חשיבותה לדורות (בראשית כג.)
נחלה זו הפכה לחלקה אשר בה טמונים גדולי האומה, שהעניקו לנו את זהותנו ואמונתנו המיוחדת. האבות והאמהות – אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה – הקימו את ביתם בחברון, ובה הניחו את יסודותיו של העם היהודי; כולם נטמנו במערת המכפלה, אותה בחר אברהם לאחוזת הקבר המשפחתית.
האבות קשרו את חייהם עם חברון ועם מערת המכפלה, והורישו קשר זה לבניהם ולבני בניהם. בצוואתו של יעקב, פירט את תולדותיה ותיאור מקומה של מערת המכפלה, וציוה את בניו לקברו בנחלת אבותיו (בראשית מט – נ).
כך נקבע מעמדה של העיר חברון לדורות בתודעת עם ישראל כעיר האבות.
דוד מלך על יהודה בחברון בשבע השנים הראשונות למלכותו; כאן, בהשראת רוחם של אבות האומה, התבסס והתחזק, עד שזכה להכרת כל שבטי ישראל. מעמד ההמלכה המרשים, שנערך בחברון, מתואר במקרא; היה זה מפגן נדיר של אחדות כל שבטי ישראל: ויבואו כל שבטי ישראל אל דוד חברונה… וימשחו את דוד למלך על ישראל (שמואל ב ב-ה). לאחר מכן עלה דוד לירושלים וזיכה אותה במעמד עיר הבירה והמקדש; בחברון נשאר היסוד ההיסטורי העמוק, כעיר האבות והשורשים, היסוד והראשית. רוחה של חברון, האוצרת את מורשת האבות והבטחת הארץ, המשיכה להעניק לבני בניהם עוצמה ותחושה היסטורית ברגעי מבוכה וחולשה. מדרש חז"ל מספר כי בדור המדבר, מול חולשת המרגלים ופחדם מלעלות לארץ ישראל, עלה כלב בן יפונה, לתפילה במערת המכפלה בחברון; ובהשראת הרוח האחרת – רוח האמונה והגבורה – שהתמלא בה, נשא את ההכרזה הידועה, המבטאת מאז את האמונה בנצח ישראל ובארץ ישראל: עלה נעלה וירשנו אותה– כי יכול נוכל לה! (במדבר יג). בזכות אמונה ועוז רוח זו, קיבל כלב, נשיא שבט יהודה, את חברון, ולאחר מערכה קשה בימי יהושע, הצליח להוריש אותה מידי הענקים, וזכה בה לנחלתו (יהושע יד). כך הייתה חברון, עיר האבות העתיקה, לבירת יהודה (לפני כ – 3250 שנה).
חברון זכתה להיות עיר בירתו הראשונה של דוד המלך – לפני כ- 3000 שנה, לאחר שעלה אליה בצו ה: וישאל דוד בה לאמר: האעלה באחת ערי יהודה? ויאמר ה אליו: עלה! ויאמר דוד : אנה אעלה? ויאמר: חברונה! (שמואל ב ב).
בימי בית המקדש הראשון (מאות 10-5 לפנה"ס) הייתה חברון אחת הערים החשובות ביהודה; היא נזכרת בין הערים המבוצרות בימי רחבעם (דהב יא). על מעמדה המלכותי של חברון בסוף תקופת בית ראשון מעידים, בין השאר, חותמות הנושאים את הכתובת למלך חברון. חותמות אלו, הנושאים שמות ארבע ערים – חברון, שוכה, זיף וממשית, הוטבעו על ידיות קנקנים גדולים שהכילו אוצרות תבואה, יין ושמן. רבים מהם נתגלו בחפירות תל חברון ובאתרי חפירות שונים ביהודה.
עם חורבן בית המקדש הראשון (586 לפנה"ס) נפלה חברון, והאזור נכבש עי האדומים.
שרידי העיר חברון הקדומה נחשפו בחפירות ארכיאולוגיות בתל חברון (תל רומידה). בתל זה נערכו, עד כה, שלש עונות של חפירות ארכיאולוגיות: האחת עי האמריקאי פ האמונד בשנים 1964-5, השניה ע"י א עופר ב – 1985-6, ושלישית, ע"י עמנואל אייזנברג בשנת 2000. בחפירות התגלו שרידי חומות גדולות ומרשימות שהקיפו את העיר בתקופות הברונזה הקדומה והתיכונה (לפני כ- 4500 – 3500 שנה). חומות אלו נתגלו לראשונה עי האמונד, שעקב גודלן כינה אותן חומות קיקלופיות (=חומות ענקים). ממצא זה עשוי להוסיף היבט מעניין לפסוקים הרבים המתארים את חברון במקרא: ושם ראינו את הנפילים בני ענק(במדבר י"ג ,ל"ג).
בחפירות נחשפו גם ממצאים רבים נוספים, המעידים על חשיבותה ועצמתה של העיר. בין השאר התגלו: מטמון תכשיטים גדול מהתקופה הכנענית, כתובת כנענית על לוח טין בכתב היתדות עליו רשימות של בהמות שונות שהוקרבו כקורבנות או הובאו למלך העיר, המדרגות שהובילו למצודת שער העיר בתקופת הברונזה התיכונה; בית ארבעה מרחבים, וממגורות תבואה מתקופת המלוכה (התקופה הישראלית הקדומה) – לפני כ-2900 שנה. כן נתגלו גתות יין גדולות מתקופת המשנה והתלמוד (התקופה הביזנטית).
חלק גדול משרידי העיר הקדומה השתמרו, וניתן לראותם בביקור בתל חברון.
בשנים האחרונות נחפרו איזורים נוספים בתל וגם בהם נתגלו ממצאים מרשימים כמו מקוואות מימי בית שני ועוד. פרטים על כך יימצאו בפרסומים המעודכנים על תגליות תל חברון.
יהודים התגוררו בחברון מתקופת המקרא ועד למאה ה-5.
בימי הביניים הייתה ההתיישבות דלה וקטועה למדי.
החל מסוף המאה ה-16 החלו יהודים ממגורשי ספרד להתיישב בעיר, הם הקימו שכונה חדשה ובמרכזה בית כנסת שנקרא בית כנסת אברהם אבינו.
השכונה היהודית אף כונתה הגטו היהודי וזאת עקב השטח הקטן עליו הוקמה השכונה וצורת הבנייה בשכבות.
היישוב במאה ה-20
בשנת 1929 טבחו תושבי חברון הערבים ביהודי חברון (מאורעות תרפט), ללא כל התערבות מצד השלטון הבריטי. על אף היחסים הטובים בתוך העיר, אשר גרמו ליהודים להישאר בה בערב הטבח, התנפלו עליהם הפורעים בערב שבת יח באב, ורצחו באכזריות 67 מתושבי העיר, מאורחיה ומתלמידי ישיבת חברון (סלבודקא(
בעקבות הטבח, דרשו השלטונות הבריטיים מיהודי העיר להתפנות. היישוב היהודי התחדש בשנת 1931 אך במהלך המרד הערבי הגדול (בשנת 1936) הורחקו היהודים מהמקום באופן סופי. בזאת תמה תקופה של 450 שנים שבה התקיים יישוב יהודי רצוף בחברון.
ב־1949 השתלטה ירדן על חברון ועל שאר הגדה המערבית; בתקופת שלטונה נהרס הרובע היהודי ובו בית הכנסת אברהם אבינו ועל חלק משטחו הוקם שוק סיטונאי.
היישוב היהודי בעיר חודש שוב כחודש לאחר תום מלחמת ששת הימים. בפאתי העיר הוקם היישוב העירוני קריית ארבע שנקרא כשמה הקדום של העיר.
פירוט שיבת היהודים אל העיר קיימת תחת הכותר אתרים.
מערת המכפלה
בליבה של חברון שוכנת מערת המכפלה אשר נקנתה עי אברהם אבינו מעפרון החתי לפני כ3700 שנה. למעשה, היתה זו האחיזה הראשונה בארץ ישראל.
על פי המדרש, ניחוח גן עדן שבקע ממערת המכפלה הביא את אברהם אבינו להחלטה שזה המקום לקבור בו את שרה אשתו. בפרקי דרבי אליעזר מתואר כיצד מרדף של אברהם אחרי שה מעדרו הביאו אל המערה, שם חזה באדם וחוה השוכבים ונר דלוק על ראשם.
במערת המכפלה קבורים ארבעה זוגות אדם וחוה (על פי המדרש), אברהם ושרה, יצחק ורבקה ויעקב ולאה. מערת המכפלה נקראת כך על שם כפילות הזוגות הקבורים בה ועל שם המבנה הכפול – מערה בתוך מערה.
כשתרו המרגלים את הארץ בא לחברון כלב בן יפונה על מנת להשתטח על קברי אבות ולהתפלל כנגד עצת המרגלים.
המבנה שמעל למערת המכפלה הוא אחד המונומנטים הנאים ביותר מתקופת בית שני שנשתמר בשלמותו ובמלוא הדרו. כיוון שהסגנון דומה לבנייניו של הורדוס, יש הסוברים שגם בנין זה נבנה על ידיו, אך יש שסוברים שבימיו של הורדוס הבניין כבר עמד על כנו ובנייתו שייכת לתקופת אחד ממלכי בית חשמונאי. המבנה הוא מעין דגם מושלם וקטן של הרב הבית. מידותיו: כ-35 מטר על 60 מטר, גובה החומה הדרומית כ20 מטר ועובי הקירות מתקרב ל3 מטר. בחומה הצפונית-מזרחית נמצאת אבן שארכה כ7.5 מטר ומשקלה 40 טון.
הבניין עומד כמעט שלם מאז בנייתו כבר 2000 שנה, ופעיל מאז ברציפות. מאז חורבן בית שני הוחלפו מחזיקיו : בתקופה הביזנטית (נוצרים), הערבית (מוסלמים), הצלבנית (נוצרים) והממלוכית (מוסלמים). במאה ה-7 (בשנת 638 תקופת הביזנטים) אירעה רעידת אדמה שהחריבה ערים שלמות בארץ ישראל ואז הזיזה מספר אבנים ממקומם בצידו הדרומי של מבנה מערת המכפלה.
בכל הדורות עלו יהודים וביניהם גדולי הדורות מכל קצוות תבל, לפעמים תחת איסורים וקשיים, על מנת להשתטח על קברי אבות.
הממלוכים אסרו על יהודים להתפלל במערה והגבילו את כניסתם למדרגה השביעית שבפתח המערה החל משנת 1267. בכל אותה תקופה, עד שחרור חברון במלחמת ששת הימים, לא הורשו יהודים להקים בית כנסת במקום. ב1967 שוחררה חברון בידי צה"ל, תושבי העיר נכנעו ללא קרב, יתכן בשל החשש מנקמת היהודים על פרעות העבר.
למרות פארו של המבנה, ערכה של המערה עולה לאין ערוך על ארכו ההיסטורי-ארכיאולוגי של הבניין. יעידו על כך שנים ארוכות של תפילת יהודים בקברי אבות וקצרה היריעה מלתאר את מעלת המקום.
הידיעות הממשיות על המערה עצמה הן מועטות ביותר. ידוע ששני אפריונים העשויים שיש מוצבים במקביל זה לזה באולם יצחק ושניהם מתחברים למסדרון תת קרקעי אחד, תחתיו מצויה מערה נוספת.
בדור האחרון הועלה מעט מסך המסתורין ונתגלו מספר עובדות על המכלול התת קרקעי. לאחר מלחמת ששת הימים שולשלה מיכל ארבל, ילדה בת 12 דקת גוף, דרך פתח הנרות בקצהו של אולם יצחק, פתח שקוטרו 26 סמ. הילדה גילתה חדר תת קרקעי ובו שלוש מצבות. מן החדר יצא מסדרון צר שאורכו כ-16 מטר, המסדרון הוביל ליציאה אחרת שנחסמה.
לפני למעלה משלושים שנה, בחודש אלול תשמ"א, תוך כדי אמירת סליחות במערה, הצליחו מדריכי מדרשת חברון להערים על אנשי הוואקף המוסלמי ששמרו על המקום. הרעש שעוררו המתפללים היהודים עם השופרות (ועלים נוספים שנוספו לתפילה לרגל המאורע…) איפשר לקבוצת המדריכים לפתוח את הפתח החסום שבקצה המסדרון התת קרקעי. כשנכנסו הם חשפו מערה כפולה אשר נושבת ממנה רוח פרצים. המערה נמצאה מתחת לציון אברהם אבינו אשר במערה. המערות מלאות כיום בעפר כמעט עד מלוא גובהן, השרידים מתקופת האבות טמונים עמוק, אך על גבי מילוי העפר נתגלו שברי עצמות וחלקי חרס שונים מתקופת מלכי יהודה (לפני כ-2900 שנה). לחלק מהדעות, הכניסה למבנה המערה אסורה לכהנים שכן במשך השנים נקברו בה עשרות יהודים.
ניתן לסכם ולומר שככל שרחב היקף הידיעות שבידינו על מערת המכפלה, כך נעלמת היא ועוטה סוד. לפנים המערה בה נחים האבות והאמהות , כנראה שלא נכנס אדם מעולם ולפיכך עדיין רב בה המכוסה והעלום על הגלוי והידוע..
רכישת קרקעות תל-רומיידה
השלב הראשון ברכישת האיזור מתחיל בשנת 1807 ומהווה פרק חשוב בתולדות הקהילה היהודית בחברון. ראש הקהילה, הרב חיים ישועה בג'איו – חיים המצרי, כפי שנודע בכינויו על ידי הערבים – קנה מאת בני משפחת כַשכול החברונית, משפחה ערבית נודעת, חלקת קרקע של 5 דונם. בשטח זה נמצא כיום שוק הירקות הסיטונאי של חברון.
השלב השני היה בחודש מאי 1811, כאשר הרב בגאיו חכר שטח של 800 דונם מאת משפחת א-תמימי החברונית, שטח שכלל את תל-רומיידה (חברון המקראית) ואת קבר ישי אבי דוד. שטח זה נרכש מהונו הפרטי והועבר על ידו לידי הקהילה כתרומה. שתי תעודות הקניה הן מטעם הוואקף המוסלמי וחתומים עליהן בני משפחת א-תמימי הערבית. לפי המסורת המוסלמית קיבלו בני המשפחה את כל אדמות הר חברון מידי הנביא מוחמד.
תל רומיידה הינו למעשה התל שבו שכנה חברון המקראית ושם מצויים שרידי מצודת העיר, כאשר חברון במיקומה הנוכחי יושבת בשדה שבין ארבעת רובעי העיר המקראית.
בית הדסה
קומתו הראשונה של המבנה נבנתה בתרנ”ג (1893) מכספי תרומות שנדבו יהודי צפון אפריקה. הוא שימש לגמילות חסדים ובית מרפא, ונקרא חסד לאברהם. בתרס”א (1911) נבנתה קומה נוספת מתרומתם של יהודי הודו ובגדד, ומאוחר יותר נפתחה בו מרפאה של ארגון הדסה.
במקום הוגש טיפול רפואי לכל – יהודים וערבים – ללא תשלום. בבית הסמוך גרו הרוקח, בן ציון גרשון, ורבני הקהילה היהודית הרב חנוך חסון והרב יוסף קסטל ומשפחותיהם.
בפרעות תרפ”ט (1929) התנפלו הערבים על בתים אלו.
הרבנים, הרוקח ומשפחותיהם – נרצחו בעינויים. מרפאת הדסה הושמדה. המשטרה הבריטית עמדה מנגד והפקירה את חיי היהודים. לאחר הפרעות, גירשו השלטונות הבריטים את שארית היהודים מחברון.
הקהילה היהודית עשתה מאמצים גדולים לחזור לחברון; מספר משפחות שבו לעיר בתרצ”א (1931), אך כשפתחו הערבים במאורעות תרצ”ו (1936) גורשו היהודים פעם נוספת ע”י הבריטים. הבתים היהודים נתפסו עי הערבים, ובבית הדסה נפתח בית ספר ערבי.
עם שחרור חברון בתשכז (1967) נעשו נסיונות לשוב לבתים אלו.
בתשל”ט (1979) התנחלה קבוצת נשים וילדיהן בבית הדסה; הן חיו בו כשנה, בתנאים קשים ביותר, בתנאי הסגר שהוטלו עי הממשלה.
בערב שבת, י”ז אייר תש”ם (1980) רצחו מחבלים ערביים ששה יהודים ליד בית הדסה. בעקבות אירוע זה, החליטה הממשלה לאפשר מגורי יהודים בחברון ושיקום חלק מהבתים היהודיים. בית הדסה ועימו בית חסון ובית קסטל נבנו מחדש, ונוספו עליהן קומות חדשות.
בבתים אלו גרות כיום כ-20 משפחות יהודיות. בקומת הקרקע הוקם מוזיאון לתולדות קהילת חברון וחדר הנצחה לחללי תרפ”ט וכיום מופעל בו חיזיון רב חושי למבקרים.
בשנים תשנ”ט-תש”ס (2000 – 1999) נבנה בצמוד בית הששה, לזכר ששת היהודים שנרצחו בתש”ם. בבית 6 דירות מגורים
בית כנסת אברהם אבינו
בית הכנסת נבנה במאה ה-16 על ידי קבוצת יהודים ממגורשי ספרד שהגיעו לעיר בהנהגת הרב מלכיאל אשכנזי. בית הכנסת נמצא במרכזה של שכונת אברהם אבינו בחברון.
על פי האגדה (המופיעה בספר עמק המלך כמעשה שהיה) באחת השנים, נכחו בחברון תשעה יהודים בלבד, והיה חסר העשירי להשלמת המניין בתפילות יום הכיפורים. בהיכנס היום הקדוש הופיע יהודי אלמוני, ובזכותו נתקיימה בחברון תפילת כל נדרי ושאר תפילות היום במניין. במוצאי החג נעלם האיש והופיע שוב בחלומו של רב הקהילה וסיפר לו כי הוא אברהם אבינו.
בעקבות אגדה זו נקרא בית הכנסת בחברון על שם אברהם אבינו.
במאורעות תרפ"ט הרסו הערבים את בית הכנסת. הירדנים הקימו במתחם שירותים ציבוריים, מזבלה ודיר עיזים. גם את שאר שרידי הרובע הם הרסו בפקודת מלך ירדן.
אחרי חידוש היישוב היהודי בחברון נחשף בית הכנסת על ידי פרופסור בן-ציון טבגר והוא פעל לשיקומו מחדש, כמו גם לשיקומו של בית העלמין היהודי של חברון שאף הוא נהרס וחולל על ידי הערבים אחרי הטבח בתרפ"ט.
בית הכנסת שוחזר על פי תמונות ועל פי זכרונות של בני חברון שניצלו בתרפ"ט, וכיום הוא שוב פעיל ומשמש לתפילה.
לבית הכנסת הוחזרו ספרי תורה עתיקים שנלקחו ממנו לירושלים לאחר הטבח בתרפ"ט.
שכונת אברהם אבינו
אדמת השכונה נקנתה ע"י יהודים מגורשי ספרד במאה ה-16, שעלו לחברון בהנהגת הרב מלכיאל אשכנזי. הם הקימו רובע יהודי אשר בתיו ניבנו כמרובע סגור המקיף חצר פתוחה. הבתים שימשו כחומה חיצונית לרובע. אל הרובע הובילו כניסות צרות, שהיו ניתנות לחסימה בקלות כדי להגן על הקהילה ביום זעם. ברובע התפתחה קהילה יהודית ובה גדולי תורה, בעלי מלאכה ועוד. במשך הדורות הלך הרובע והצטופף, ותחת להתפשט על פני חברון, התרוממה הבניה בשבעה מפלסים של מגורים, עד לגובה של ארבע קומות. סדר וניקיון שררו בו, ומוסדות חינוך תורניים שכנו בו למרות אי הנוחות והתנאים הקשים.
בפרעות תרפ"ט (1929) עונו ונרצחו באכזריות יהודים תושבי הרובע ע"י שכניהם הערבים, והרובע נבזז ונשדד.
לאחר הכיבוש הירדני בתש"ח (1948), הרסו הערבים את הרובע היהודי והקימו עליו שוק סיטונאי, מרכז איסוף אשפה ועוד. על חורבות בית הכנסת אברהם אבינו עמד דיר בהמות.
לאחר שחרור חברון (תשכ"ז – 1967), נעשו נסיונות לשיקום הרובע. פרופ' בן ציון טבגר ז"ל נאבק בעקשנות לגאולת בית הכנסת מחרפתו, ולמאבק הצטרפו יהודים רבים נוספים. רק בתשל"ו (1976) התירה הממשלה פינוי דיר הבהמות וחשיפת שרידי בית הכנסת. לאחר מאבקים רבים וממושכים שוקם חלק מהרובע.. בית הכנסת אברהם אבינו נבנה מחדש.
בתשנ"ז (1997), לאחר מסירת רוב העיר לשליטה ערבית, תושבי השכונה נחשפו לאש מגבעת אבו סנינה הניצבת מולה. בתשנ"ט נבנה בית נחום ויהודה ע"ש נחום הוס ויהודה פרטוש הי"ד.
כיום גרות בשכונה כ-40 משפחות יהודיות. ברובע נמצאים משרדי היישוב היהודי בחברון, גני ילדים, ובית בית"ר ובו מלון הכנסת אורחים אשל אברהם.
אלוני ממרא
כשני קילומטרים צפונית-מערבית לקריית ארבע מצוי מתחם עתיק מהתקופה הרומית, המזוהה כמקומו של אלוני ממרא אשר בו נגלו לאברהם אבינו שלושת המלאכים. על פי המסורת, שם אף נכרתה ברית בין הבתרים ושם התקיימה ברית המילה של אברהם אבינו. השרידים העתיקים ביותר הנראים ביום בשטח הם שרידי החומה ההרודיאנית. בצמוד לחומה המזרחית התוך המתחם נראים שרידי כנסיה ביזנטית שנבנתה במאה הרביעית לספירה על חורבות המזבח האלילי שנבנה בידי הרומאים. בפינה הדרומית-מערבית מצויה באר מים המכונה באר אברהם.
לאחר חורבן בית המקדש הוקם באתר יריד מפורסם, שבו נמכרו יהודים לעבדות במחיר מנת כלכלה של סוס.
ב-1997, בעקבות הסכם חברון, הועבר המקום לשליטת הפלשתינאים.
קבר עתניאל בן קנז
כ-200 מטר ממערב לבית הדסה, במדרונה של גבעה סלעית, מצויה מערה המיוחסת למקום קבורתו של ראשון שופטי ישראל – עתניאל בן קנז, בתנ"ך אין התייחסות מפורשת למקום קברו של עתניאל בן קנז, אולם הוא היה חתנו של כלב בן יפונה, שקיבל את העיר חברון לנחלה.
עתניאל בן קנז היה אחד האישים הדגולים בתולדות ישראל.
חז"ל מפליגים במעלותיו ומספרים כי לאחר פטירת משה רבינו היה זה עתניאל שבכוח לימודו הצליח להחזיר הלכות רבות שנשתכחו.
בספר דברי הימים מופיע עתניאל בן קנז בכינוי – יעבץ.
המערה שנקנתה על ידי יהודים במאה ה-19, הועברה לשליטת הפלשתינאים ב-1997. מאז מתאפשר ליהודים לפקוד אותה מספר פעמים בשנה בלבד.
בית העלמין העתיק
בית העלמין ממוקם בתל חברון הקדומה (תל רומיידה בשמו הערבי) ובו שכונת אדמות ישי.
בראש התל מצוי מבנה מהתקופה הצלבנית. במבנה זה נמצא על פי המסורת קברו של ישי אבי דוד, וכן קברה של רות המואביה.
בעקבות מסורת זו נקבע סמוך למקום בית הקברות היהודי. האגדה מיחסת למקום מחילה שהיציאה ממנה במערת המכפלה. מדובר באחד מבתי הקברות העתיקים ביותר בארץ ישראל; עדויות לקבורה בו קיימות עוד מתקופת תלמידי הרמב"ן ולאחר מכן לאורך הדורות.
במערב החצר מצוי מבנה מקומר, הבנוי בדיוק מפליא לכיוון ירושלים. מעל מבנה הקבר ישנה תצפית על כל העיר חברון, מערת המכפלה, קרית ארבע ובימי ראות טובה ניתן לראות גם את הרי מואב.
כיום שוכנים במקום בסמיכות גדולה קבריהם של גדולי ישראל, כבעל הראשית חכמה, השדי חמד, החסד לאברהם ועוד, לצד קדושי תרפ"ט, נפטרי קרית ארבע חברון וחללי צה"ל.
כל שטח התל, כולל שטח בית הקברות, נקנה על ידי קהילת יהודי חברון מידי הקדש תמימי.
קבר אבנר בן נר
קבר אבנר בן נר ממוקם על פי המסורת בלב העיר חברון, סמוך למערת המכפלה.
אבנר בן נר היה דודו ושר צבאו של המלך שאול.
לאחר מותו של שאול בקרב, המליך אבנר את בנו של שאול, הוא איש בושת.
מותו בא לו מיד יואב בן צרויה, שאת אחיו עשהאל הרג אבנר לאחר הקרב בגבעון.
על פי המסורת, בסמוך לקברו של אבנר נקבר אף ראשו של איש בושת בן שאול.
בספר שמואל ב (ג, לב) מסופר על קבורת אבנר:
ויקברו את אבנר בחברון, וישא המלך את קולו ויבך אל קבר אבנר ויבכו כל העם. ובהמשך הכתוב מספר (שם ד, יב): ואת ראש איש בושת לקחו ויקברו בקבר אבנר בחברון.
אתר קבר אבנר בן נר מוזכר בכתבי עולי רגל רבים. רבי משה באסולה שביקר במקום בשנת 1522 מספר כי במקום נבנה מסגד על ידי המוסלמים. בעל ספר יחוס צדיקים שביקר באתר בשנת 1561 מספר כי בראש השוק של חברון, כנגד כותל הפסגה, קבורת אבנר בן נר, בכנסייה של גויים, בתוך מערה.
קבר ישי ורות
בראש תל חברון הקדומה הנקרא היום תל רומידה ואשר בו שכונת אדמות ישי, מצוי מבנה מהתקופה הצלבנית.
במבנה זה נמצא, על פי המסורת, קברו של ישי אבי דוד. בין השאר, מעיד על כך גם רבנו עובדיה מברטנורא, שהתפלל במקום. מסורות מאוחרות יותר מייחסות למקום גם את קברה של אם אביו של ישי – רות המואבייה.
בעקבות מסורת זו נקבע סמוך למקום בית הקברות היהודי.
האגדה, שמסופרת עי רבי משה באסולה (המאה ה-16), מייחסת למקום מחילה המחוברת מצידה האחר עם מערת המכפלה.
במערב החצר מצוי מבנה מקומר, הבנוי בדיוק מפליא לכיוון ירושלים, מה שמעיד על בית כנסת שפעל במקום.
מעל מבנה הקבר ישנה תצפית על כל העיר חברון, מערת המכפלה, קרית ארבע ובימים טובים ניתן לראות גם את הרי מואב.
כל שטח התל, כולל שטח בית הקברות, נקנה על ידי קהילת יהודי חברון מידי הקדש תמימי.